כולנו היינו רוצים להאמין שהתנהלות פקידי המדינה בכלל והייעוץ המשפטי לממשלה בפרט היא מקצועית ונטולת פניות. אך האם זה אכן כך?
ניקח את סאגת מינוי ממלא מקום נציב שירות המדינה כמקרה בוחן.
לאחר שהממשלה סירבה לקבל את הוראות היועצת המשפטי לממשלה בדבר הדרך הנאותה או אף היחידה לדעתה בה יש לבחור את נציב שירות המדינה, בחרה הממשלה למנות ממלא מקום לתפקיד חשוב זה.
כרגיל במחוזותינו, התנועה לאיכות השלטון פנתה לבית המשפט העליון ועתרה למנוע את מינויו. למרבה הצער וכפי שהפך כבר לדבר שבשגרה, היועצת המשפטית לממשלה הזדרזה והצטרפה לעמדת העותרים. במקרה זה אף הגדילה לעשות ובשלהי הדיון בבית המשפט, הודיעה כי בכוונתה לפתוח בחקירה פלילית כנגד ממלא מקום נציב שירות המדינה- עו"ד רואי כחלון בחשד כי שינה את קורות חייו.
בית המשפט העליון ולא בפעם הראשונה, פסק נגד עמדתה של היועצת המשפטית לממשלה וקבע כי עו"ד כחלון ימונה למ"מ נציב שירות המדינה, אך ללא אפשרות להארכה של מינויו. בית המשפט היה מודע לכוונת היועצת המשפטית לפתוח בחקירה כנגד עו"ד כחלון, ובכל זאת קבע כי הוא ישמש כמ"מ נציב שירות המדינה, כלומר, ישמש כממלא מקום המחזיק במלוא הסמכויות הנתונות לממלא מקום ללא כחל וסרק, כאשר ההגבלה היחידה היא על משך זמן כהונתו.
היועצת המשפטית הרואה את עצמה כמייצגת בג"ץ, והמקפידה כי נבחרי הציבור ומשרדי הממשלה לא יסטו כמלוא הנימה מהחלטות בג"ץ, החליטה כי היא אינה כפופה להחלטת בג"ץ בה נקבע כי עו"ד כחלון ימונה למ"מ נציב שירות המדינה באופן מלא, וקבעה כי בשל החלטתה לפתוח כלפיו בחקירה, הוא מנוע מלעסוק בחלקים נבחרים מתפקידו של נציב שירות המדינה.
ואכן כצפוי, היועצת המשפטית הורתה על פתיחת חקירה משמעתית בתוככי משרד המשפטים על ידי גורמים הכפופים לה, ולא על ידי המשטרה. באופן לא מפתיע התנועה לאיכות השלטון, במקום לכבד אף היא את החלטת בית המשפט, טוענת כעת כי מאחר ונפתחה נגדו חקירה, אין מנוס מהשעייתו המיידית מהתפקיד. יודגש, שבג"ץ קיבל את ההחלטה שעו"ד כחלון ימונה לממלא מקום נציב שירות המדינה לאחר שהודגש בפניו, ע"י נציגת היועמ"שית, כי עתידה להיפתח כלפיו חקירה, ולמרות האמור קבע כי מינוי זה יהיה בתוקף.
״
הסיפור אינו באמת טוהר המידות או התאמה לתפקיד. הסיפור הוא שליטה וכוח. מי יקבע את המינויים, ומי ישלוט בממונה. ההיסטוריה מעידה על כך וחוזרת על עצמה שוב ושוב. יד רוחצת יד, התנועה לאיכות השלטון תתלונן או תעתור, הייעוץ המשפטי לממשלה יחרה יחזיק אחריהם, ודבר, גם לא פסיקה נוגדת של בג"ץ, לא ימנע מהם למצות את הדין עם מי שיעז למנות או להתמנות בניגוד לרצון המערכת
יכולתי להמשיך ולדון במשבר החוקתי החריף שנגלה לעינינו מקום בו הרשות המבצעת (היועצת המשפטית לממשלה) מפירה ברגל גסה פסק דין של בג"ץ, אבל בעיני הסיפור הרחב חשוב יותר, ואנסה לחשוף אותו לעיני הציבור באמצעות סיפור אישי.
בשנת 2011 התמחתי במשפטים בלשכה המשפטית במשרד ראש הממשלה. במסגרת תפקידי שימשתי כמזכיר הוועדה לבחירת נציב שירות המדינה שהתכנסה לבחור מחליף לעו"ד שמואל הולנדר ששימש בתפקיד במשך 14 שנים. הוועדה כללה כיו"ר את השופט בדימוס דן ארבל, נשיא בית משפט מחוזי לשעבר, שכיהן בעברו גם כמנהל בתי המשפט, ושתי נציגות ציבור: גב' נגה קינן ורו"ח איריס שטרק.
כמזכיר הוועדה ריכזתי את פניות הציבור ביחס למינוי. בין הפניות התקבלה פניה מאת עורכת הדין נילי אבן חן מהתנועה לאיכות השלטון בטענה כי יש להם חשדות חמורים לפלילים כנגד המועמד לתפקיד נציב שירות המדינה, מר ברי בר ציון. לאחר התייעצות עם יו"ר הוועדה, זימנתי את עו"ד אבן חן לדיון בפני הוועדה. בדיון טענה עו"ד אבן חן, כי במסגרת תפקידו בתוכנית ויסקונסין, מר בר ציון ביצע עבירה של קבלת דבר במרמה. לטענתה, החברה בה הועסק קיבלה מהמדינה הזמנה להדרכה של כמות מסוימת של מובטלים, אך בפועל, הזמינו אולם, כיבוד וכו' למספר אנשים קטן במקצת מהמספר המקורי, ולכן לשיטתם יש בזה משום קבלת דבר במרמה. ברור לכל בר דעת שכאשר המדינה מפרסמת מכרז לחברות האמורות לספק שירותי הדרכה, גם למדינה וגם למשתתפים במכרז ברור כי לעולם לא תהיה נוכחות של 100% מהמשתתפים בפעילות, שכן תמיד יש שאינם מגיעים בשל אילוצים שונים. תמחור המכרז מתחשב בעובדה שהנוכחות לעולם לא תהיה מלאה. ועדיין לשיטתה של עו"ד אבן חן, תמחור שכזה מהווה עבירה פלילית של קבלת דבר במרמה.
במהלך הדיון, שאלה גב' נגה קינן את עו"ד אבן חן, אם היא לא מתביישת לטעון טענות כאלו, ולמה הם חושבים שאנשים טובים ירצו לבוא לשירות המדינה, אם כל מי שמוכן להתמנות לתפקיד עובר מסכת ייסורים שכזו על ידי התנועה לאיכות השלטון ודומיה.
אומנם הוועדה דחתה את טענות התנועה לאיכות השלטון, אבל אז התעורר היועמ"ש לממשלה דאז עו"ד ויינשטיין וטען כי מר בר ציון לא דיווח בשאלון שמילא על כך שעבר שימוע במשרד התמ"ת כשהיה מנהל תוכנית ויסקונסין בירושלים. אמנם היועמ"ש לממשלה טען כי אין בכוונתו לפתוח בחקירה פלילית בנושא, אך ביקש מראש הממשלה לשקול שוב את המינוי. בסיכומו של דבר, לאחר מסכת ייסורים, החליט מר בר ציון להסיר את מועמדותו לתפקיד.
המועמד הבא שהוגש לאישור הוועדה, למרות שכלל לא הגיש את מועמדותו לוועדת האיתור שהוקמה לבחירת נציב שירות המדינה וממילא לא היה אחד מהמועמדים שהוועדה המליצה עליהם, היה עו"ד משה דיין ששימש עד אז כיועץ המשפטי של משרד המשפטים. מועמדותו קודמה על ידי שר המשפטים דאז יעקב נאמן, ועל ידי היועמ"ש לממשלה יהודה ויינשטיין. כן אותו יועמ"ש שסיכל את מועמדות מר בר ציון, כשפנה לראש הממשלה וביקש לשקול שוב את מועמדותו למרות שאין כוונה לפתוח נגדו בחקירה פלילית.
יכול מאד להיות שעו"ד דיין היה יועמ"ש מצטיין, אבל אין בין תפקיד יועמ"ש לבין תפקיד נציב שירות המדינה שום קשר מקצועי אמיתי. הייתי בטוח כי התנועה לאיכות השלטון ודומיה יעתרו לעצירת המינוי הבלתי סביר, אך הסביר לי מי שהסביר שהעתירה הוגשה כי המועמד הראשון היה מועמד של משרד האוצר, עכשיו, כשהמועמד הוא של משרד המשפטים, דרכו סלולה ואיש לא יעתור נגדו.
בסופו של דבר, הוועדה למרות שהסתייגה מחוסר נסיונו של משה דיין מצאה כי מינויו אינו בלתי סביר בצורה המונעת את מינויו. עו"ד משה דיין מונה לנציב שירות המדינה, וישפוט הציבור את מידת התאמתו והצלחתו בתפקיד.
הסיפור אינו באמת טוהר המידות או התאמה לתפקיד. הסיפור הוא שליטה וכוח. מי יקבע את המינויים, ומי ישלוט בממונה. ההיסטוריה מעידה על כך וחוזרת על עצמה שוב ושוב. יד רוחצת יד, התנועה לאיכות השלטון תתלונן או תעתור, הייעוץ המשפטי לממשלה יחרה יחזיק אחריהם, ודבר, גם לא פסיקה נוגדת של בג"ץ, לא ימנע מהם למצות את הדין עם מי שיעז למנות או להתמנות בניגוד לרצון המערכת.
